רציחת אגם בודום: מעשי הרצח המשולשים הידועים לשמצה בפינלנד

מאז ההתחלה בני אדם עדים לפשעים ואין פלא שקללה זו תישאר איתנו לנצח. אולי בגלל זה מונחים כמו 'אלוהים' ו'חטא 'נולדו באנושות.

כמעט כל פשע מתרחש בחשאיות, אך רוב הפושעים נחשפים מוקדם מדי. עם זאת, ישנם כמה פשעים שלעולם אינם נפתרים, והמקרה של רציחות אגם בודום הוא רק דוגמה מושלמת שכזו.

המסתורין הלא פתור של רציחות אגם בודום:

רצח אגם בודום היה מקרה של מקרי רצח רבים שהתרחשו בפינלנד בשנת 1960. אגם בודום הוא אגם ליד העיר אספו, כ- 22 ק"מ מערבית לבירת המדינה הלסינקי. בשעות המוקדמות של ה -5 ביוני 1960 חנו ארבעה בני נוער בחופי אגם בודום.

בין השעות 4 לפנות בוקר עד 6 לפנות בוקר, אלמוני או אנשים רצחו שלושה מהם באמצעות סכין וכלי קהה שפצעו את הרביעי.

ב- 5 ביוני 1960 נרצחו שלושה נערים באגם בודום בפינלנד. לפנות בוקר באותו יום, ארבעה בני נוער חנו על גדות האגם כאשר מתישהו בין השעות 4:00 ל -6: 00 לפנות בוקר תקף חשוד לא ידוע או מספר חשודים את כל ארבעתם.

ארבעת המתבגרים הותקפו בסכין וכן בחפץ קהה ובעוד שלושה מתוך הארבעה נספו ברצח מרובה זה, אחד מבני הנוער ניצל. השורד היחיד מהפיגועים היה נילס וילהלם גוסטפסון.

גוסטפסון המשיך בחייו עד שנת 2004, אז הפך למושא חקירת הרציחות. גוסטפסון הואשם ברציחות אך באוקטובר 2005 בית המשפט המחוזי מצא אותו לא אשם. שניים משלושת הקורבנות היו רק בני 15 במותם והשלישי היה בן 18 וכך גם נילס וילהלם גוסטפסון.

שלושת קורבנות הרצח נדקרו ונמאסו. גוסטפסון סבל מזעזוע מוח, שברים בלסת ובפנים, כמו גם חבורות רבות.

מקרה קורבנות רצח אגם בודום:

• מילי אירמלי ביורקלונד, בת 15. נדקרה ומבולבלת.
• אנג'ה טוליקי מאקי, בת 15. נדקרה ומבולבלת.
• ספו אנטרו בויסמן, בן 18. נדקר ונמנע.
• נילס וילהלם גוסטפסון, בן 18. הוא ניצל עם זעזוע מוח, שברים בלסת ועצמות פנים וחבלות בפנים.

זירות הפשע:

פיתולים מוזרים בתיק:

לאחר מעשי הרצח באגם בודום, היו מספר חשודים בהם פאולי לומה, בורח ממחלקת עבודה מקומית. מאוחר יותר קיבל לומה צ 'יקה נקייה בפרשת הרצח לאחר שאושרו על האליבי שלו.

חשוד נוסף בפשע היה פנטטי סוינינן שכבר הורשע במספר פשעים אלימים וכן בפשעי רכוש. לטענתו, הוא הודה בביצוע הרצח בעת שהיה בכלא. הייתה ספקנות בנוגע לאשמתו של סוינינן, אך האמת לעולם לא הייתה ידועה שכן הוא תלה את עצמו בתחנת תחבורה אסירים בשנת 1969.

ולדמר גילסטרום היה גם חשוד מרכזי ברציחות באגם בודום. גילסטרום היה שומר קיוסק מאוטווה ונודע בהתנהגותו האגרסיבית וכנראה הודה ברציחות לפני מותו כתוצאה מטביעה באגם בודום בשנת 1969.

עם זאת, לא נמצאו כל ראיות המעידות על כך שגילסטרום היה מעורב ברציחות, אם כי אשתו אכן הודתה באליבי על כך שהשקר הוא שקר שכן בעלה איים להרוג אותה אם היא תאמר את האמת על היעדרותו בליל הרצח. .

בסופו של דבר אף אחד מהחשודים בפרשת רצח מרובה לא הורשע מעולם והתיק עדיין נותר בלתי פתור.

האם הרוצח היה מרגל KGB?

לאחר שעדותה של אשתו של גילסטרום הורידה אותו מרשימת החשודים הרשמית, מפנה החשד לגבר אחר, הנס אסמן. מרגל לכאורה של הק.ג.ב והנאצי לשעבר, האנס אסמן, הופיע על מכ"מ המשטרה בבוקר ה- 6 ביוני 1960, למחרת האירוע.

אסמן נכנס לבית החולים הכירורגי בהלסינקי, ציפורניים שחורות מלכלוך ובגדיו מכוסים בכתמים אדומים. צוות בית החולים אמר כי הוא התנהג מאוד עצבני ותוקפני ואף חוסר הכרה מעושה.

פרט לחקירה קצרה, המשטרה לא רדפה אחר אסמן וטענה כי גם לו יש אליבי מוצק. מסיבה זו הם מעולם לא לקחו את בגדיו המוכתמים לבדיקה, למרות התעקשותם של הרופאים כי מדובר בדם.

מלבד ביקורו החשוד בבית החולים, אסמן הניף כמה דגלים אדומים אחרים בנוגע למקרה. לאחר שראה דיווח חדשותי על מעשי הרצח, בו פרסמו את תיאור הנערים הצעירים של האיש שראו עוזב את זירת הפשע, חתך אסמן את שערו הבלונדיני הארוך - מאפיין שנילס ווילהלם גוסטפסון אישר אחר כך את הרוצח כשהוא בהיפנוזה.

רבים רואים בקשרים הפוליטיים הפוטנציאליים של אסמן את הסיבה לפיטוריו.

מקרה קר עבר למקומו הישן:

אסמן היה החשוד המועדף על הציבור עד שנת 2004, אז החליטו החוקרים לפתוח מחדש את התיק לאחר 44 שנים, וטענו כי טכנולוגיה מתקדמת יותר חשפה עדויות דם חדשות שנמצאו על זוג נעליים ואת עדותה הפתאומית של אישה שטענה כי חנתה בסמוך.

ניתוח DNA חדש זה הביא למעצרו של חשוד מפתיע: הניצול היחיד נילס וילהלם גוסטפסון. גוסטפסון ניהל חיים נורמליים עד לאותו היום, אך כעת, להפתעת כולם, הוא הפך לחשוד העיקרי והואשם לאחר מכן.

בסוף מרץ 2004, כמעט 44 שנים לאחר האירוע, נילס גוסטפסון נעצר על ידי המשטרה בחשד שרצח את שלושת חבריו.

בתחילת 2005 הכריזה הלשכה הלאומית לחקירה פינית כי התיק נפתר על סמך ניתוח חדש של כתמי הדם.

על פי ההצהרה הרשמית, גוסטפסון פרץ בכעס מקנא על רגשותיו כלפי ביורקלונד, חברתו החדשה. היא נדקרה מספר פעמים לאחר המכה הקטלנית, בעוד ששני הנערים האחרים נהרגו בפראות פחות. הפציעות של גוסטפסון עצמו, אף שהן בולטות, היו פחות חמורות.

הניסוי:

המשפט החל ב -4 באוגוסט 2005. התביעה קראה למאסר עולם בגוסטפסון. היא טענה כי בחינה מחודשת של הראיות הישנות תוך שימוש בטכניקות מודרניות כמו פרופיל DNA מעוררת חשד כלפי גוסטפסון.

ההגנה טענה כי מעשי הרצח הם מעשה ידי גורם חיצוני אחד או יותר וכי גוסטפסון לא היה מסוגל להרוג שלושה אנשים בהתחשב במידת פציעותיו. ב- 7 באוקטובר 2005 זוכה גוסטפסון מכל האישומים.

על זיכויו שילמה לו מדינת פינלנד 44,900 אירו על סבל נפשי שנגרם כתוצאה משעת המעצר הארוכה. באוקטובר 2005, בית המשפט המחוזי מצא את גוסטפסון אינו אשם בכל האישומים נגדו. והמקרה הקר שוב הולך למקומו הישן